בית-מרקחת בגטו קראקוב, תאדאוש פאנקייוויץ, תרגמה מפולנית: מרים עקביא; הספר יצא לאור על ידי יד ושם בשיתוף עם ארגון יוצאי קראקוב בישראל, ירושלים, תשמ"ה

תאדאוש פאנקייווץי', פולני יליד קראקוב, היה בעל בית מרקחת בתוך גטו קראקובבתקופת השואה. במשךך שנתיים וחצי, מיום הקמת הגטו ועד לחיסולו הסופי במארס 1943, היה עד ראייה להתרחשויות בתוךהגטו - הגזרות, מעשי ההתעללות ביהודים והגירושים. בית-המרקחת שלו שימש נקודת מפגש בין שני העולמות: האוכלוסיה היהודית הכלואה בין החומות והאוכלוסייה הלא-יהודית שהמשיכה להתגורר בעיר.

 

ספרו מביא תיאור מפורט, מתוך זווית-ראייה מיוחדת, של חיי היום-יום בגטו, הסבל והעמידה של היהודים. המחבר מתאר גם את התנהגותם ומעלליהם של הגרמנים שפעלו בגטו.

 

על עזרתו ליהודים הנרדפים, שהיתה לעיתים כרוכה בסכנת נפשות, זכה פאנקייוויץ' בתואר "חסיד אומות העולם" מטעם יד ושם, ועץ נטע על שמו בהר הזיכרון בירושלים.

בהמיר ארץ ובמוט הרים, אליעזר צוריאל; הספר יצא לאור בסיועם של יד ושם, רשות הזיכרון לשואה ולגבורה וארגון יוצאי קרקוב בישראל, תשנ"ט.

על הספר:

הספר מגולל קורות ילדות ונעורים בשכונה יהודית של העיר קראקוב, את החיים בצל האיום הגרמני ושנה ראשונה תחת הכיבוש. עם גירוש רוב יהודי קראקוב עובר המחבר עם משפחתו לעיר טארנוב ומספר על חייו בגיטו בעיר זו. בספר הרהורי על התנהגות הציבור היהודי ועימות קונטרוברסלי, שלאחר מעשה וללא הכרעה, עם קורותינו; החיים במחנות ושחרור.

מי אתה אדון גרימק? נתן גרוס, הוצאת "מורשת" בית עדות על-שם מרדי אנילביץ' וספרית פועלים, בשיתוף עם ארגון יוצאי קרקוב בישראל, תשמ"ו-1986

כרבים מניצולי השואה גםמרים עקביא שתקה. שלושים שנה שתקה ונשאה את הסיפורים בליבה, אך לאחר שלושים שנה נשברה השתיקה.

 

הספר נעורים בשלכת היה ספרה הראשון, וראה אור במהדורות רבות, בארץ ובחוץ לארץ. המהדורה הנוכחית, יורק ואניה: נעורים בשלכת, הוא עיבוד מחודש, ומכיל פרקים חדשים שנכתבו לאחרונה.

 

זהו סיפוראוטוביוגרפי על חודש בחייו של יורק, אחיה בן השבע-עשרה של המחברת. סיפור על ילדות מאושרת שנגדעה עם הכיבוש הגרמני. הם נאלצו לעבור מביתם החם והמוגן שבקרקוב אל הגטו, וכדי להצילם מן האקציות נשלחו בעזרת מסמכים מזויפים ללבוב. בעיר הזרה התקשו הצעירים למצוא עבודה ומקום לינה, יורק נתפס בידי הגרמנים והושלך לכלא ואניה שבה לקרקוב. מרים עקביא, האחות, שהחלה לספר את סיפורם לפני שנים רבות, ממשיכה ומספרת.

זה היה בית הספר העברי בקרקוב - קורות וזכרונות, ארגון יוצאי קרקוב בישראל וארגון חניכי הגימנסיה העברית בקרקוב, תל-אביב, 1989 (עברית ופולנית)

תוכן העניינים:

בית הספר העברי ע"ש הד"ר חיים הילפשטיין / מאיר בוסאק

הרב ד"ר יהושע טהון / אריה באומינגר

ד"ר חיים הילפשטיין / מאיר בוסאק

בנציון בנשלום (כ"ץ) ז"ל / בנימין הרשב (הרושובסקי)

עם בנציון רפפורט / בנציון בנשלום

יוליוש פלדהורן / מאיר בוסאק

לדמותו של שמשון דרגנר / רבקה קופר

המחזור הראשון - דברים בחגיגת היובל של בית הספר / שמריהו גלילי

היה היתה תזמורת / צבי נתן

הסתדרות "הצופה" - קווים לדמותה / מיכאל מיכאל

ימיו האחרונים של בית הספר / מרים עקביא

שושנה ליעקב (סיפור) / יעקב גרוס

כה לחי, פודבז'ז'יה (שיר) / גוטה שטנדיג-לינדברג

מחוץ לחומות הגטו בקראקוב הכבושה, מרים פלג (מריאנסקה) - מרדכי בן-צבי, הוצאת יד ושם בשיתוף עם ארגון יוצאי קראקוב, ירושלים, תשמ"ז

ספר הזיכרונות של הגברת מרים פלג (מריאנסקה) ובעלה המנוח מרדכי בן-צבי, חושף ומגלה לפנינו את צפונותיה של הפעילות המחתרתית שרק יחידי סגולה התנסו בה.

 

מרים פלג ומרדכי בן-צבי נמנו על היהודים המעטים, שהודות למראה פניהם הלא-יהודי והלשון הפולנית הרהוטה שבפיהם, יכלו לחיות בימי המחלחמה והכיבוש בזהות שאולה כפולנים. מרים ומרדכי פעלו בעיר קראקוב לצדם של קומץ פולנים, בעיקר צעירים מן התנועה הסוציאליסטית, שנתנו יד למבצעי הצלה של יהודים.

 

ספר זה הכתוב ברגישות, כנות ועצמה משמש עדות רבת ערך להבנת מצב היהודים בתקופת השואה.

נדר זכרונות 1945-1939, רות קורנבלום-רוזנברגר, הוצאת "מורשת" בית עדות על שם מרדכי אנילביץ וספרית הפועלים

רות קורנבלום-רוזנברגר נולדה בקראקוב פולין ב-4.5.1923. בת יחידה להוריה אסתר ויעקב-דב. למדה בגימנסיה העברית והייתה פעילה בתנועת הנוער הציונית-חלוצית "עקיבא".

 

 רות התנסתה במוראות שבגטו, פעלה במחתרת האנטי-נאצית, וחוותה את הזוועות במחנות פלאשוב, סקארז'יסקה-קמיננה ולייפציג. השתתפה ב"צעדת המוות" ושוחררה עם חברותיה על-ידי חיילי הצבא האדום. הוריה וכמעט כל בני משפחתה הענפה נספו בשואה.

... המרד של גבורי גטו קרקוב נגד נוגשיהם הגרמנים היה שירת כבוד, אבל גם שירת הברבור של הקהילה המפוארת והוותיקה בין קהילות פולין. איתרע מזלה של העיר קרקוב, ובניניה בתיה לא נהרסו בפעולות מלחמת העולם השניה, אבל הקהילה היהודית, על חייה התוססים והרבגוניים, שהיתה קיימת כשבע מאות שנים, חדלה להתקיים...

... אם כי המחברת מספרת את קורותיה האישיים, לפנינו קשרת רחבה שלמאורעות ומקומות משנות החורבן, שהמחברת תיארה אותם בכישרון. לכאורה, לפנינו תיאור דרך-היסורים והיגון של משפחה יהודית, אחת מני רבות, אולם לנגד עינינו חולפים מאות יחידים וקבוצות המתענים בתופת ההיטלראי... הסיפור מתחיל בתיאור החיים היהודיים בערים ועיירותיה של גליציה לפני החורבן. חיים שקטים-יחסית ולעתים אפילו אידיליים. מיד מתפשט הסיפור על פני נתיבי היסורים, בהם עוברים בני עמניו מאז פרוץ המלחמה ב-1939... ועוד שמענו רבות על מחנות המוות פלאשוב, אושוויץ, ברגן-ברזן. ידוע לנו על ההשמדה ההמונית. אולם בכרוניקה של הגברת זלץ פדרבר אנו נפגשים עם גורלו של הפרט- אנו רואים כאן את הקרבן במאבקו...

... ונותרה רק אגדה - זכרונת מקראקוב היהודית, ארגון יוצאי קרקוב בישראל והוצאת עקד, תל אביב, 1986

תוכן עניינים:

ארתור פישר: גדולי המו"לים היהודיים בקראקוב העתיקה

מאיר בוסאק: לתולדות משפחה קראקובאית אחת

נתן גרוס: עירי קראקוב

מרים עקביא: הקיץ היפה האחרון

הלינה נלקן: מיון גיטו קראקוב

יוסף בוסאק: תרומתו של ברנהאוט הזקן

יוסף באו: נדנדה

פליציה שכטר-קראי: הבריחה מהמוות

אירנה רוטברג-ברונר: הדודה גיזה

מרים ומרדכי פלג: למי צילצלו הפעמונים?

הבזקי אור באפלה (רסיסי חיים), בתיה (באשה) הנדלר, תל-אביב, תשס"ב-2001

ספרה האוטוביוגרפי והמרגש של בתיה (באשה) הנדלר, ניצולת שואה, שהוכנסה לרשימת שינדלר בזכות הרופא שפגשה באותו לילה ליד המרפאה במחנה פלאשוב. הוא, ד"ר שעיה הנדלר, שהפך לימים לבעלה, משפחות ומשפחתה של בתיה - הם גיבוריו של הסיפור האמיתי והסוחף הזה.

פרידה ממילא 18 - ספורה של קשרית, הלה רופאייזן-שיפר, בית לוחמי הגיטאות והוצאת הקיבוץ המאוחד, הדפסה שלישית 2002

הלה רופאייזן לבית שיפר נולדה בקראקוב למשפחה אדוקה. למדה בבית ספר פולני קאתולי. לימים עזרה לה היכרות זו בתפקידה המחתרתי. בשחר נעוריה הצטרפה לתנועת "עקיבא" ועוד לפני פרוץ המלחמה התכוננה לעלות ארצה, ולא הספיקה. במרס 1941 צורפה לפלוגת הכשרה של "עקיבא" בורשה, וכמזכירתה עמדה בקשר יומיומי עם נציגי התנועות החלוציות האחרות, והשתתפה בישיבה הגורלית אשר החליטה על הקמת הארגון היהודי הלוחם (אי"ל).

באוגוסט 1942, אחרי האקציה הגדולה, נסעה לקראקוב להתייעצות. מאש שימשה קשרית של אי"ל בקראקוב ובסביבתה, אך בעיקר נשלחה לווארשה: הבריחה נשק לקראקוב; העבירה אנשים וידיעות; הגניבה ניירות מזויפים וכסף. אחרי המרד בקראקוב בדצמבר 1942 נתפסה בידי הגרמנים בכניסה לגטו וארשה - וברחה. תוךכדי מנוסתה נפצעה ונשארה בגטו עד המרד. דרך הגטו הבוער הצליח להגיע לבונקר במילא 18. ב-8 במאי נשלחה לצד הארי כדי ליצור קשר עם יצחק צוקרמן. כעבור שלושה ימים נודע לה על נפילת הבונקר.

שנות תרצ"ח - זכרונות, יוסף באו, הוצאת המנענע תל-אביב, הוצאה רביעית 1977.

ספר זכרונות מימי מלחמת העולם השניה הכולל את הפרקים: חורבן הבית, נס חנוכה, סוד, מסכי האפלה, לחם, נדנדה, חומת היאוש, פלאשוב, רעב, העולםלא מגיב, קרנקן רוויר, חמסין, אנדרטות, משפט וינה, אחות רחל.

דעו, אני יהודי, חייו ומותו של אהרם לייבוביץ (לאבאן) ממפקדי גיטו קראקוב, בית לוחמי הגיטאות והוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"ה

רעים למחתרת וחברים לדרך מספרים את חייו ומותו של אברהם לייבוביץ (לאבאן), ממפקדי גיטו קראקוב. מתוך העדויות עולה דמות צמועה ועממית שנתעלתה מתוךאלמוניות בתוקף מצוקות הזמן.

יומנה של יוסטינה, גוסטה דוידזון, בית לוחמי הגיטאות והוצאת הקיבוץ המאוחד, הוצאה שניה מתוקנת, תשל"ח.

...ה"יומן" נכתב על-ידי גוסטה (טובה) דוידזון, ילידת קראקוב, מפעילות "עקיבא" לפני המלחמה ובמחתרת, בימי הכיבוש הגרמני. עיקר פעילותה בקראקוב ובסביבתה, אך בשנת 1940 עשתה עם חברה שמשון דראנגר בווארשה הכבושה ושניהם סייעו בהקמת קן התנועה בגטו. גוסטה נאסרה על-ידי הגסטפו ב-18 בינואר 1943 ונכלאה.

 

בבית-הסוהר כתבה את "יומנה של יוסטינה", כשמטרתה ברורה - לספר לאלה שיבואו אחרי דור-השואה את עלילות המחתרת היהודית הלוחמת ולהציב יד לחברי תנועת "עקיבא", שבתוכה חדלה ואליה הייתה קשורה בכל ליבה...

הרוח שגברה על הדרקות, פרל בניש, הוצאת ספרים פלדהיים ירושלים/ניו יורק, 1993.

כאשר כבשו הנאצים את פולין בסערה, דומה היה כאילו קם לתחיה הדרקון האגדי מקראקוב, פולט להבות אש וזורע חורבן בכל אשר יפנה. היהודים חסרי ההגנה הפכו טרפו, ובעוד העולם כולו מתבונן במחזה באדישות, נפלו אינספור קרבנות בידי המפלצת צמאת-הדם.

 

אולם בנות "בית יעקב" - ממשיכות דרכה של הגברת שרה שנירר ע"ה ומגשימות צוואתה הרוחנית לאהבת חסד ומסירות לתורה - לא חתו מפני הסכנה. הן התלכדו יחדיו, נאבקות בצוותא עם החיה, חמושות בנשק האדיר ביותר - התורה הקדושה והמוסר הנלמד ממנה.