נחמה פריד ז"ל – דברים לזכרה בהלווייה

נחמה'לה, כך קראו לך תמיד בחיבה, היום, ערב שבת קודש פרשת "במדבר" אנו מביאים אותך למנוחת עולמים, אחרי 67 שנות מדבר נפשי שעברת בחייך.
את סוגרת היום לכולנו מעגלים רבים בלכתך: את מעגל החיים האישיים שלך, וגם את מעגל משפחת ליפניצקי המפוארת מליטא.
את הנצר האחרון למשפחה זו, שריד של ניצולי השואה במשפחה.
השואה הייתה טבועה בהווי חייך כל יום וכל שעה.
בספר "ליטוואק" של יהושע טריגור ממז'ייק את כותבת:
"ב- 15 באוגוסט 1941 נכנסנו לגטו. כעבור שלושה ימים, ב- 18 באוגוסט, יצאו 534 בחורים יהודים לעבודה, ובהם אחי היקר דב-איזיק, ולא חזרו עוד. לאקציה הזאת קראו "אינטליגנטן אקציה". כל שנותינו בגטו קווינו שאחינו ישוב אך התבדינו. לעתים קרובות נפוצו בגטו שמועות בעניין זה. אחרי המלחמה נודע לנו כי החיילים הגרמנים ימח שמם רצחו את הנחטפים באותה אקציה ,עוד באותו הלילה שבו נתפסו בפורט הרביעי בקובנה. יהיה זכרם ברוך.
אבי, דודתי וכל יהודי מז'ייק והסביבה ניספו בתחילת ימי הפלישה הנאצית. באותה עת עדיין נותרו לפליטה יהודים בערים כמו וילנה, קובנה ושבלי, שבהן הקימו הנאצים גטאות. במשך שלוש וחצי שנים עברו עלי בקובנה הרבה אקציות. שרדתי מכולן, בעזרת השם. "

את דב-בר, האח האהוב, וחבריו לא שכחת, נחמה, וכתבת לגופים רבים כי צריך להנציח אותם.
ידעת לשמר את מורשת ליטא ואת זכרם של הנספים. כאב לך כי לא כולם העניקו לנספים את הכבוד הראוי. זכרת כל יארצייט ופקדת את קברי בני המשפחה לעתים תכופות. הביקור בליטא בשנים האחרונות היה בשבילך אבן דרך בשימור המורשת.
אחרי תלאות השואה ברחתם מליטא לגרמניה ומשם לצרפת ואוסטריה. הגעתם לחופי הארץ בפברואר 1947 באוניה "המעפיל האלמוני" ואז הועברתם בכוח באוניית מלחמה בריטית למחנות המעצר בקפריסין. כעבור שנה ב- 16 בפברואר 1948 עליתן לארץ ארבע אחיות: צפורה, פנינה, בינה ואת, לעבר בית האח הבכור צבי ז"ל, אבי.
ביטאת רוח חלוציות והצטרפת לקיבוץ גבעת חיים. בהמשך פגשת את משה, אוד מוצל מאש בודד מפולין והקמתם משפחה. הייתם זוג יונים. התמסרת כל כולך לגידול הילדים ואחר כך נכדים וכיום מאירה הילה הנינה. שנים רבות עשית סדר פסח מפואר לכל המשפחה אחרי מות אחיך האהוב, צבי.
משה, בעלך, טיפל בך במסירות אין קץ, ואת השבת לו באהבה וחום. בנך איציק נשא בעול הפרנסה שלו ונשא גם לבדו בשנים האחרונות נטל אישי כבד של כל המשפחה. הנכדים שבקרו אותך נתנו לך רגעים רבים של נחת.

בהתנדבותך באיגוד יוצאי ליטא הענקת את כל–כולך למשימה הקדושה. כתבת מעת לעת בביטאון האיגוד ובעצרת האחרונה התכבדת בהדלקת משואה לזכר הנספים בליטא.
חברה באיגוד אמרה לי עליך כי היא לא פגשה מעודה מישהי כל-כך טובה, אחת שאי אפשר להגיד עליה מילה רעה אחת. קשה להאמין כי אחרי כל הסבל הגדול בחייך היה תמיד חיוך של תום פרוש על פנייך העדינים. היית תמיד עם לב פתוח לעזור לאנשים.
השנים האחרונות היו קשות מאין כמותן: המחלה הקשה, המצוקה הכלכלית וצרות אחרות.
את ומשה חייתם בבדידות מציקה מאד. כואב לנו מאד כי עד יומך האחרון לא הצלחנו להעניק לך כמה שעות של נחת .את לא התלוננת אף פעם ותמיד עמד כלל ישראל בראש מעייניך.

בשואה נספו תשעים אחוז מיהודי ליטא, ובהם אביכן, שלמה יצחק, האח דב-איזיק, הבת של צפורה אחותך. עומדות לנגד עינינו תמונות משפחתך שהצלחת לשמור בדרך לא דרך בתלאות השואה. הראית תמיד לכולם את האלבומים היקרים הללו. את ואחיותייך, למרבית הנס, ניצלו, כל אחת בנסיבות שונות, והגעתן כולן לגיל גבורות במדינת ישראל העצמאית ומתפתחת שהייתה כה יקרה לכן.

בסיכום הפרק שלך בספר "ליטוואק" כתבת: "אני מבקשת מאלוהים כי ילדיי ונכדיי לא יידעו סבל כזה ושהשם יברך אותם ואותנו ברוב נחת מהם, בעלי ואני נזכה רק לבשורות טובות מצאצאינו".
כולנו כאן מצטרפים לבקשה הזו.

נוחי בשלום על משכבך.

אפרים לפיד

בית עלמין ירקון כ"ה אייר תשס"ח 30 מאי 2008

This page is hosted at no cost to the public by JewishGen, Inc., a non-profit corporation. If you feel there is a benefit to you in accessing this site, your JewishGen-erosity is appreciated. Kindly link to : https://www.jewishgen.org/JewishGen-erosity/