משפחת ליפניצקי

  1. דף מבוא
  2. לזכור ולא לשכוח מאת נחמה פריד 
  3. להיות בן של ליטוואקים מאת אפרים לפיד
  4. ליטא לא רחוקה מכאן מאת שי פלפל 
  5. צבי ומתיה (מטלה) ליפניצקי
  6. תמונות ומסמכים נוספים

משפחת ליפניצקי ממז'ייק

1. דף מבוא

דף משפחה זה מוקדש לזכרם של בני משפחת ליפניצקי שנספו בשואה, או נפטרו לאחריה.

דף המשפחה כולל את החומר הבא:

א. "לזכור ולא לשכוח" – סיפורה האישי של נחמה פריד לבית ליפניצקי, ילידת מז'ייק, ינואר 2006

ב. "להיות בן של ליטוואקים" מאת אפרים לפיד, בנו של אליעזר צבי ליפניצקי ז"ל, שהיה יו"ר ארגון יוצאי מז'ייק בישראל במשך שנים רבות

ג. "ליטא לא רחוקה מכאן" – מאת שי פלפל, בנה של צפורה פלפל לבית ליפניצקי ז"ל, באירוע משפחתי ינואר 2006


אפרים לפיד בחזית בית משפחת ליפניצקי, 2005
Ephraim Lapid in front of the Lipnitzky house, 2005


אפרים לפיד בחזית תחנת הרכבת של מז'ייק, 2005
Ephraim Lapid in front of the Mazeikiai railway station, 2005


בדרך למז'ייק, 2005
On the way to Mazeikiai, 2005

 

The Lipnitzky Family from Mazheik

This family page is dedicated to the blessed memory of members of the Lipnitzky who were killed at the Holocaust or died afterwards.

The family page includes the following material:

a. "To Remember and Never to Forget" - the personal story of Nechama Fried nee Lipnitzky, native of Mazheik, January 2006

b. "Being Descendent of Litvaks" by Ephraim Lapid, son of Eliezer Zvi Lipnitzky z"l, who was chair person of the association of former Mazheik Jewry in Israel for many years

c. "Lita is not far Away from Here" by Shay Pilpel, son of Zipora Pilpel nee Lipnitzky z"l, at a family event, January 2006

 

2. לזכור ולא לשכוח
נחמה פריד
ב 19 בינואר 1945, היום לפני 61 שנה, יצאנו למארש המוות. בקור של 30 מעלות מתחת לאפס, רוחות חזקות, בבלויי סחבות ובנעליים עטופות קש, צעדנו 25 ק"מ בכל יום.

בערב הוכנסנו פעם לכנסייה, פעם לאורווה וכך נדדנו מכפר לכפר בהשגחת ה אס. אס כדי להתרחק מן החזית. האושר הגדול ביותר היה כאשר הלינו אותנו ברפת, בין הפרות, מה שאיפשר לנו להתחמם מעט.

רבים קפאו למוות . אחרים חלו בטיפוס ונפטרו.

כך התנהלנו מ- 19 בינואר עד 10 במרץ 1945.

אחרי שלש שנים וחצי של שהייה בגיטאות , אקציות וסבל קרה לנו הנס הגדול: באמצע הדרך, באחד הצמתים, נפגשנו אנחנו שלש אחיות מגטו קובנה עם אחותנו הרביעית והצלנו אותה מכפור ורעב. האיחוד המחודש בינינו קרה בי"ד בשבט , יום הזכרון של אמנו פרומה, שעל שמה נקרא אפרים לפיד, הנכד שלה.

אחינו דב בר אייזיק הי"ד נספה באקציה הראשונה בגיטו קובנה ב 18 באוגוסט 1941 עם עוד 534 בחורים. יהי זכרם ברוך.

לאחר המלחמה חולצנו ע"י אנשי המוסד לעלייה ב' והפלגנו באניית המעפילים "המעפיל האלמוני" שיצאה מצרפת לארץ ישראל עם 796 מעפילים. האנייה
נתפסה ע"י הבריטים והוגלינו לקפריסין בפברואר 1947.

לאחר קום המדינה שוחררנו מקפריסין , עלינו לארץ, אחיותיי ציפורה (בנה שי פלפל), פנינה , בינה (בתה קיקי קרן- הוס) ואני וזכינו להקים משפחות. כאן התאחדנו עם אחי צבי ואשתו מתיה ז"ל, ההורים של אפרים , והם סייעו לנו רבות לקליטה בארץ.

בשנת 2000 השתתפנו, אחותי בינה ז"ל שנפטרה לפני שנה ואני, בטיול שורשים עם קבוצה של יוצאי ליטא. שם, ביום הזכרון ה 59 לאקציה, הדלקנו בפורט הרביעי נר זכרון והנפנו את דגל ישראל.

גם בעלי משה פריד הינו פליט שואה. הוריו, אחיו ואחיותיו נספו בגטו ורשה ולא נשאר לו שום שריד ממשפחתו.

בני עיר הולדתנו מז'ייק והעיירות הסמוכות ווקשנה, טירקשלי, ברשטיף, לאצקווה, טלז', וילוק נספו כולם במז'ייק ב 1941. יהא זכרם ברוך.

אני שמחה כי התכנסנו הערב כאן עם חבורה יותר צעירה של דור ההמשך של יוצאי ליטא. אני מצפה כי תמשיכו את המסורת של קהילת ליטא ולהיפגש יחד בארועים נוספים לתפארת יהדות ליטא.

נחמה פריד לבית ליפניצקי ינואר 2006

==========================================================================

3.להיות בן של ליטוואקים
מאת אפרים לפיד

להיות בן של ליטוואקים זה –
לגדול באוירה של יידיש ועברית,
לשמוע היטב שרידים של שה שה שה בשפה
ועם זאת להקפיד על עברית רהוטה
לשמוע על שתי גימנסיות: ריאלית עברית ושל שואבה בקובנה
להוקיר את ישיבות פוניבז', סלבודקה וטלז
להפנים שהיו שם "מתנגדים" לעומת ה"חסידים" בפולין
לאכול בשבת צימעס או פלוימנצימעס, בלינצ'עס או לטקעס וקרעפלעך

לדעת כי חלש-ן זה "להתעלף" ו"עולם" זה קהל, ציבור
לזכור כי "יום טויבים" זה חגים ו "ישיבה בוחר" זה בחור ישיבה
לשמוע "המוציא" ולהכיר היטב את הברכות והתפילות

ועכשיו תכל'ס בלי קונצים, שמונצעס ופיצ'פקעס
בלי להיות שויצער או נודניק נספר קצת
על הקהילה המפוארת הזאת בליטא שאנו כולנו כה גאים בה.

700 שנה חי מיעוט יהודי בליטא והקים קהילה לתפארת.
הגאון רבי אליהו, הגר"א, החפץ חיים, ר' ישראל מסלנט, בעל תורת "המוסר",
אליעזר בן יהודה, אברהם מאפו, לאה גולדברג והבעל שם טוב הזכור לטוב הם רק בודדים מאנשי תורה וספר.
אחד מהם הוא עמנואל לוינס, פילוסוף יהודי מהגדולים בעולם, אשר בימים אלה מציינים מאה שנה להולדתו.

ב 1923 חיו בליטא שני מיליון נפש, מהם 156 אלף יהודים.
רבים מיהודי ליטא היגרו משם ישירות לדרום אפריקה בתחילת המאה;
אף פעל שם משרד ארצישראלי שעסק בהצלחה רבה בעידוד עלייה .
קהילת ליטא היתה מהמרכזים הציוניים המפוארים בעולם היהודי:
פעלו שם גם תנועות – מפלגת צ.ס (ציונים סוציאליסטים) מכבי, בית"ר ואחרות
היה שם ממש "ליהודים", על נהר נייאמן, בערים הראשיות קובנה ווילנה, היא "ירושלים דליטא", נושא השיר של נעמי שמר "שלג על עירי".
אבי, צבי ליפניצקי ז"ל, נולד במז'ייק, היה פעיל מרכזי ב"מכבי" בעיר ובמשרד הארצישראלי של הסוכנות היהודית. חבריו והוא היו קבוצה צעירה ומגובשת שרבים מהם עלו לארץ בשנות ה 30 של המאה הקודמת, הרבה לפני מלחמת העולם השנייה. הם היו בסוף שנות העשרים - תחילת השלושים לחייהם והיו מלאי שמחת חיים, ציונות ואידיאלים.
מ 1923 עד 1939 עלו לא"י כעשרת אלפים יהודים ליטאים, ביניהם אבי צבי ליפניצקי ואמי מתיה רודנר ז"ל. חלק מהעולים אז (ביניהם אבי) נאלצו להנפיק אישור נישואין ("פיקטיביים") כי לא התירו לרווקים להגר. אבי ואמי נישאו בארץ וכאן גם אני נולדתי .
העולים מליטא לפני מלחמת העולם היו רק 4% מהעולים באותה תקופה .
את רובם אפיינו הלמדנות, אהבת התורה, הנועם והצניעות.
הנסיעה לא"י היתה הפלגה באניות בקבוצות, במחיר 49 דולר לאיש, במקום 68 דולר לבודד. היו זקוקים, כמובן, לסרטיפיקאטים, כשנסעו דרך גרמניה, אוסטריה וטריאסט.
ב 1939, ערב מלחמת העולם השנייה, חיו בליטא 2,5 מיליון תושבים ואחוז היהודים כבר עלה ל 10%, רבע מיליון נפש.
(זה כיום מספר התושבים בחיפה שם חי ופעל הסבא שלנו הרב רודנר
אשר עלה מליטא והיה רב ודיין בקרית אליהו).
קהילת ליטא חרבה בשואה הנוראית שהמיטו הנאצים ועוזריהם הליטאים על יהודי ליטא ו-
94% מיהודי ליטא נטבחו באכזריות.


* אפרים לפיד , עד גיל 23 אפרים ליפניצקי, בן של ליטוואקים ממז'ייק.

===============================================================================

4. ליטא לא רחוקה מכאן
שי פלפל

לא הרבה יודעים כי בעצם ברמת-השרון התקיימה שמורה ליטאית.
בתחילת שנות החמישים סייע ארגון יוצאי ליטא בארה"ב ב"ערבויות"למשכנתאות למשפחות יוצאי ליטא .כך הוקם ברמת השרון, מקום שהיה אז (1951-52) "קצה העולם", שיכון יוצאי ליטא. ואגב, זו לא היתה תופעה ייחודית. לא רחוק מאתנו היה "שיכון יוצאי בסרביה" ועוד.

שיכון ליטא הורכב מ 80 משפחות כאשר בכל משפחה אחד מראשי המשפחה היה יוצא ליטא. בצורה זו נוצרה מעין "ליטא קטנה" עם נציגים מכל רחבי המדינה: מוילנה, קובנה , טלז', מז'ייק , קלם ועוד ועוד. אם נרצה לתאר מהי המשמעות של להיות ליטוואק בארץ, צריך פשוט להסתכל על הדור שגדל במקום זה.

ובכן, מה זה להיות ליטוואק: ראשית זה לגדול על יידיש ליטאית, לשמוע כל הזמן את השפה על מיגוון הביטויים והציוריות שלה. לא ליטאית, לא רוסית או פולנית. השפה המדוברת בשכון ליטא היתה יידיש.
אנחנו , הצעירים, כבר דברנו עברית, אבל כל ה" " היה ביידיש. הרבה מהחברים שלי דברו עם ההורים רק יידיש. למותר לציין שאת קול ישראל שמעו ביידיש ולדידנו, המלחמה הקרה התנהלה בין ..שטאטן וה ראטן פארבאנד. ואם בחדשות עסקינן - הדור הצעיר אינו מכיר את האיש אבל אנשי האיגוד ודאי זוכרים את שיחתו השבועית של ראובן רובינשטיין שבכל מוצאי שבת היה פותח את שידורו ב"טיירע צוהערען".

להיות ליטוואק פירושו לקחת את הלימודים ברצינות אבסולוטית. יהדות ליטא, הגם שלא כולה, או אפילו מרביתה, היו למדנים – תמיד העמידה את הלימוד (ולא את הפולחן) בראש. "ישיבה ליטאית" היה מושג של מצויינות תלמודית. בית הספר היה אבסולוטי. לא משנה איזה תלמיד היית, אבל חוסר יחס ללימודים, למורים, שלא לדבר על אלימות בבתי ספר – זה בכלל לא היה קיים.

החינוך למצויינות – הצחקתם אותי. אם ההורים לא הזכירו לנו הרי תמיד היה שכן או מנהל בית הספר (גם הוא ליטאי) מזכיר לנו כי בגילנו הגאון מוילנה כבר כתב ספרים (היינו בני שש). רק מזל שמוצרט לא היה ליטאי. כל הורה קיווה שאם הבן שלו לא יהיה רב אז לפחות דוקטור או אינג'ינר. כנראה שחלק מזה עובר בתורשה והבנים שלי סובלים עד היום.

אבל יותר מכל להיות ליטוואק זה לגדול לתוך כל הבעייתיות של הניצולים, של עולם שהיה ונחרב באלימות ובאכזריות, לגדול בעצם בלי עבר.

ההורים לא שיתפו אותנו בכל מה שעבר עליהם. אף אחד לא השתחרר אף פעם ממה שעבר עליו. כל אחד תמיד תהה מדוע דוקא הוא ניצל ולא אחר. בדיעבד אני חושב שהחומה שהם הקימו מסביבם נועדה בעצם לשמור אותנו, את הדור הבא, שפויים. רק בשנות הזיקנה החלו חלק מהאנשים לדבר, לספר ולתאר. אבל גם זאת בצורה מאד מצונזרת.

בכלל לא ידענו מה זה משפחות שלמות עם דודים ודודות ובני דודים וכו'. היו פרגמנטים: אח מפה ובן דוד משם עם הרבה מאד חוסרים. לקח לנו שנים למלא את החללים הללו וגם כך רב החסר על הידוע.למותר לציין כי לאיש מאתנו לא היה סבא או סבתא. בשיכון של שמונים משפחות היו רק סבא אחד וסבתא אחת.

להיות ליטוואק פירושו כי יש שיחות שאתה, כילד, לא שותף להן. יש שאלות שלא תשאל ותשובות שלא תקבל. גם לא שאלות לגבי נרות זכרון שהיו מודלקים מדי פעם, קדיש שנאמר מבלי שיינתן לכך כל הסבר.

גם הגיאוגרפיה השתנתה, הפכה לאוסף של מחנות וגטאות. כשאומרים ההוא מטלז' או משאבלי הכוונה לגטו טלז' או זה של שאבלי. ז' בחשוון היה תאריך ידוע וזה הרחוב העיקרי בשיכון ליטא ולמען אלה שלא מכירים זהו יום האקציה הגדולה בקובנה.

בספרו "ספר הדקדוק הפנימי" מתאר דוד גרוסמן משפחה על מערכות היחסים וקודי הדיבור והשתיקה שלה, של הסובבים אותה ושל הילד שנקלע לכל המערבולות והרגיש וחש אותה. בשיכון ליטא זה ספר למתחילים. הרבדים הרבה יותר מורכבים ומסובכים. קיימים מעגלים שונים של שותפויות שונות. חלקם חופפים וחלקם עומדים בפני עצמם. להיות ליטוואק בן הדור השני פרושו לראות, להבין מקטעים ולהשלים עם העובדה כי אין בידך מפתח לצופן הדקדוק הליטאי.

אל תבינו אותי לא נכון. להיות ילד בשיכון ליטא לא היה עצוב או מדכדכך. להיפך- זו הייתה ילדות כיפית עם משפחה, שכנים וחברים. העבר המשותף, או אולי חסרונו, יצרו קרבה של אנשים ושכנים שלא ניתן למצוא אותה כיום.

שיכון ליטא כמעט ואינו קיים. רוב האנשים כבר אינם עמנו והאחרים הנותרים גם הם שכחו את גיל השמונים. חלק מהחבר'ה ממשיך וגר במקום, חלק עבר למקומות אחרים. במקום הבנינים הצנועים של חברת רסקו עומדים בתי פאר ומעט מפלצות ארכיטקטוניות. אבל זו דרכו של עולם.

ואולי בכל הדברים שלי עכשיו אני רוצה להקים יד וזכר לאנשי שיכון ליטא. אותם אודים מוצלים ששרדו בדרך נס והקימו את עצמם.

שי פלפל בן של צפורה ליפניצקי ממז'ייקי, ליטא, באירוע משפחתי ינואר 2006

===============================================================================

5. צבי ומתיה (מטלה) ליפניצקי

ההורים של אפרים לפיד

האבא - צבי ליפניצקי

צבי ליפניצקי נולד בליטא ב – 27.9.1904 להוריו שלמה יצחק ופרומה ז"ל.

היה פעיל בעיירה מוז'ייקי ליטא בסניף "מכבי" והיה מורשה הקק"ל שם.

עלה לארץ בספטמבר 1933 (אלול תרצ"ג). התגורר בתל אביב .

היה בעל חנות מכולת  ברחוב דיזנגוף 270 ת"א.

היה פעיל ב"הגנה" מחוז תל אביב.

נפטר בי"ח חשון תשל"ט(18.11.1978)

האמא – מטלה ( מתיה ) רודנר

מטלה (מתיה)  נולדה בליטא בי' שבט תרס"ה (16.1.1905) להורים הרב אברהם עקיבא ופנינה.

בוגרת הגמנסיה העברית בקובנה ושנה אחת באוניברסיטה של קובנה.

עלתה לארץ מניישטט ליטא ב – 1934.

נפטרה בכ"ט אייר תשנ"ה (29.5.1995)

ההורים של אפרים לפיד

צבי ליפניצקי ומטלה (מתיה)  רודנר נישאו בי"א חשון ת"ש ( 24.10.1939) במלון הרב ליפביץ, רח' לילנבלום 33, תל אביב.

צבי ומתיה ליפניצקי גרו ברח' דיזנגוף 239 תל אביב.

בי"א שבט ת"ש ( 29.1.1942) נולד להם בן אחד – אפרים (לימים – לפיד).

===============================================================================

  1. תמונות ומסמכים נוספים

פרק זה כולל אסופה של מכתבים, תעודות ותמונות מעיזבונו של צבי ליפניצקי, שהתקבלו מבנו מאפרים לפיד.

פריט 1 - גלויה ביידיש ממשפחתו של צבי
ליפניצקי לאחר עלייתו לארץ - 1933

פריט 2 +3 - שני צדי גלוייה ממזייקי ממשפחת צבי ליפניצקי לאחר חתונתו - 1940.
עברה אישור הצנזור הבריטי בפלסטינה(ראה חותמת הצנזור על הבול השמאלי)

פריט 4 - גלויה ממשפחת ליפניצקי במז'ייקי לצבי ליפניצקי בתל אביב
(ראה חותמת הצנזור הבריטי)

פריט 5 - משפחת ליפניצקי 
האב (מזוקן) שלמה יצחק ליפניצקי, לאחר פטירת רעייתו פרומה. נספה בשואה.
הבנים - הבכור - אליעזר צבי (אביו של אפרים לפיד) ליד האבא שלמה, 
הבן הצעיר בר-דב איזיק (קיצוני משמאל) נספה בשואה.
הבנות - צפורה (מימין לאבא שלמה) , בינה (מימין למעלה), פנינה (לידה, במרכז), 
נחמה (ראשונה משמאל למטה) - שרדו את השואה, 
עלו בספינת מעפילים וגורשו לקפריסין. עלו לארץ בפברואר 1948.

פריט 6 + 7 - תעודת ציר של צבי ליפניצקי בסניף "מכבי" קובנה 1927