Little City/Shtetl (Hebrew)

Poem written by Naftali Shafir - November 1957
Translated by Brian Kruman

(נפתלי שפיר (טולי היטלר
בתו- שלומית גילן, יהודה הלוי 16, רעננה 43556

עיירתי

עוד היום את עומדת לפני עיני רוחי
יגלניצה, עיירתי הקטנה שלי
עיירה קטנה ונחמדה
שם בגולה הפולנית הרחוקה

ורואה אני אותך בעיני רוחי
ובזכרוני את חרותה
כיום שנפרדתי ממשפחתי
לפני עשרים ואחת שנה.

והפרידה האחרונה מאמי
בעמדה בבית הנתיבות
שוברת ידיים וממררת בבכי
בני, יותר לא אוסיפך לראות

והנבואה במלואה נתקיימה
ואחרי מלחמת העולם השנייה
ממשפחתי המסועפה
לא נשארה אף נפש חיה

ויחד עם אנשי העיירה
מצאו אותם בכבשנים
או בכבות עם סיד ממולאים
על עדת הקדושים

ומכל תושבי העיירה
רק מתי מספר נשארו
ושארית הפליטה
לארבע רוחות העולם התפזרו.

הוי, הלוואי והיה זה חלום בלהות
ואני משנתי אתעורר
ולשמחתי הרבה יתברר
שהכל היה רק טעות

אבל אהה, גדול שברנו כים
איכה ישבה בדד עיירה
מרבתי עם היתה לאלמנה
וגם האלמנה עם יתומיה נכחדו ואינם

ברצוני להציב מצבה לעיירתי
לשרטט את מבנה
לתאר עברה ואנשיה
לפי כחי ויכלתי
היה היתה עיירה קטנה
ובה מדרכה אחת ויחידה
מפארת את מרכז העיירה
הבנוי בצורת ריבוע
ואת הריבוע יוצרות החנויות
חנויות מסוגים שונים
המכילות בתוכן סחורות שונות
ומסודרים לפי הסקטורים:
ואתחיל מהסקטור הקרוב אל לבי
אשר בו התפרנסה משפחתי,
הלא זה מסחר הקמח והסובין
שמכרו לאופים וליחידים.
ובריבוע שלוש חנויות של קמח היו,
של הדוד בריש, שלנו ושל הדוד ניסן,
כולם בכבוד התפרנסו
בלי שקנאה תשרור בינן.
ובבית הארוך שתי חנויות של קמח היו,
שלנו ושל הדוד בירש
את הבית הזה סבי זקני נפתלי
לשלושת בינו הירש, קופל ובריש הוריש.
ומאחורי חנותנו דוד אברה'מצי ואשתו פרידה גרו
סלייה בתם, לייב ויענק'לה שני בניהם היו.
ואחרי דוד הרשקי אטליזו של ליפא זומרמן בא
ומאחורי דוד הרשקי
בית אחד היה
בו גרו הדוד ניסן
אשתו פרומצ'ה
בנותיהם רוזה ועתקה.
ובחלק השני חיים
גלר, וילדיו אוקי
אנשל, זלמן, חיציע
שרה וליפה.
ושינדל וליב מוזר, וחתנו ישראל הלד ומשפחתו
ושל נוסי קוטר הנגריה.

ובאותו הטלר בית הרב עומד
הרב ר' נוסי העניו והשקט
שכל תמוכיו היו ציונים,
ואגודת ישראל – מתנגדיו החריפים.
וזכורה לי היטב המלחמה העקשת
של חוגים אלה ברב הנ"ל,
וזה שרצה מקומו לרשת
גם הוא מנוחתו עדן עם הקדושים ז"ל.
ולבית הרב צמוד,
בית מאנצי איידל עם החנות,
ואחריו המדרגה
לכל רוחבו הריבוע.

ומדי בוקר בהשכמה
אכרות תופסות את המדרגה,
ומוציאוה מסליהן, ופורשות הסחורה
ובקול מציעות אותה למכירה:
ובאות עקרות הבית וקונות מכל טוב
תרנגולות, ביצים, בצל וכרוב
ורעש, והמולה וצעקות וריב
כי דנים כאן על מחיר, וגם על טיב.

ומשה יור הארוך והגמיש
כנראה משהו מרחוק כבר הרגיש
מדבר, מפזז, את הסחורה מריח
כי הוא רוצה גם משהו להרויח.
ולאה דוב הבריאה והגוצה
אחותו של אמפל בעל העגלה
מתקוטטת עם גויה.
את התרנגולת בידה מחזיקה
וטוענת כלפיה,
"יותר משני זהובים היא לא שווה"
והגויה עונה "אז תני אותה בחזרה"
אבל לאה דוב האמיצה
מהתרנגולת אינה מרפה,
וגם פריווה אשת משה-מלך החזן
אשה גברתנית ואמיצה,
אשר הטילה פחדה על הסביבה
ולא פעם הראתה לבעלה את נחת זרועה
מסתכלת במבט נזעם ואימתני
ומחפשת משהו זול וטרי.

ובאותו הזמן שהאכרות
את הסחורה על המדרגה מוכרות, בעליהן האכרים, בריבוע
ליד המדרגה עם עגלותיהם חונים,
ובעגלות כל מיני דברים,
אווזים, ברווזים, תפוחים ודובדבנים
ולפני פסח גם קש למזרונים.
ויהודים מעגלה לעגלה מתרוצצים
ומכל דבר הם טועמים
אפילו כלום אינם קונים.
וכך בכל בוקר בהשכמה
חוזר הגלגל חלילה.

ואתחיל את הטור השני,
בבית לוביק הזקן,
מאחריו עמד בית משפחתי
והוא היה לנו שכן.


הוי ביתי החרב,
לעד לא אשכח אותו
וקול אמי הערב
לא יישמע עוד בו.
אמי, אמי היקרה

שמורים אתי עוד מכתביה
מכתבים רוויי אהבה ודאגה
לבן האהוב שהלך ממנה,
נדד למרחקים לארץ חדשה,
לבנות חיים חדשים למשפחה.
אמי, אמי לא ביישתי אותך
בניתי בית, יסדתי משפחה
אבל את לא זכית לראות אותה.
"יתגדל ויתקדש שמיה רבא"
אחרי אמי רחל בת קופל היקרה,
בגן עדן תנוח נשמתה
יחחד עם קדושי האומה.
ואזכיר גם את יודיל אבי חורגי
איש צנוע ונחבא על הכלים
אבל את גודל לבו
הראה בבריחתו מפני הגרמנים
והקרבתו ועזרתו לבורחים אתו.
ולא אשכח את אחי אפרים
ואת אחיותי גיטלי וליבה,
שקשור הייתי אליהם בעבותות אהבה
ופתיל חייהם נפסק באמצע.

ואחרי בית לוביק סוחר התבואה
בית חיים-שלום הפרוון בא
ואחריו איצי-לייב טייבר ויענק'יל הפחח.
וגומר את השורה שמוליק קרומן בעל המסעדה.
על זה האיש אתעכב קמעא,
הלא הוא גם מהמשפחה.
אצלו מדי שנה בשנה
היו עורכים "קידוש" בראש השנה
וזאת הסיבה:
בזמן הבולשוויקים אחרי המהפכה
אסור היה למכור בפרהסיה.
את מי שתפסו בקלקלתו
עונש מוות היה צפוי לו.
וגוי הלא לשתות מוכרח
אז השתכר עד שאת אביו שכח,
ותפסוהו ואסרוהו ונתנו לו "מנה"
שיראה להם איפה היי"ש קנה.
והגוי שעל שמואליק מזמן כעס
על שלא רצה למכור לו יי"ש
הוביל את המשטרה
אל שמואליק בעל המסעדה.

ואסרו את האיש
ולצ'ורטקוב העיר הובילוהו
ובבית המשפט למוות דנוהו.

והעיר כמרקחה
ושתדלנים רצים, וכסף ותפילה
והגוי הודה שזוהי דיבה
ושחררו את שמואליק בעל המסעדה
וזה קרה בראש השנה.

והטור השלישי הגדול יותר
אתחיל ביענקיל-יוסיס הסוחר,
ואחריו פייבוש-גרוינימס הלמדן,
ושלום אשפיס בקלויז החזן, ויעקב מרדכי סוחר הביצים
ובקומה השניה יוסף פינקלמן בעל מחסן קרשים
ואחריהם חיים פייבישיס ודופצי גלר הקצב,
בעל אטליז וסוחר בהמות גם יחד.
הבית הזה חרות היטב בזכרוני
בו ביליתי הרבה מזמני
בילדותי וגם בהתבגרותי.
והבית הזה בן שלושת החדרים
תמיד המה מאנשים.
כי כאן מדי ערב מתאספים
סוחרי הבהמות והקצבים.
ובלילות החורף הארוכים,
עת הקור בחוץ מגרש אנשים,
טוב בבית חם להתארח
לשמוע נגינה ולשוחח.
ושלושה וירטואוזים היו בעיירתי
נינה, פסח ואני נפתלי.
נינה כנור ראשון, פסח שני ואני מנדולינה
והיתה הולכת ומשתפכת הנגינה,
שירי חסידים ושירים עממיים,
והמסובים שומעים ונהנים.
ובהתרומם מצב הרוח לפיסגה
היו המאזינים פותחים בשירה.
ודופצי גלר ראש המשפחה
יושב בראש השולחן ומנהל השיחה, ולידו אברהמצ'י גלר דודי
בעלה של פריידה אחות אמי
בחור גברתן ואמיץ לב
עליו כאן קמעא אתעכב,
ואספר סיפור מעשה
אשר לא בכל יום קורה.
באותם הימים בכל כפר וכפר
היה איש מיוחד דוור
אשר הדואר הביא לכפרים
מכתבי כסף, ומכתבים פשוטים.
ויום יום היה הדוור עובר על סוסו
בדרכו ללשקוביץ, ליד וסילקובסקי ידידו.
ווסילקובסקי זה משרת בית הסוקול היה
ומזמן לזמן את הדוור מזמין לסעודה.
ופעם כשנודע לו שהרבה כסף אתו
זמם והחליט נפש לרצחו.
וערך סעודה והרב יי"ש הגיש
וברגע המתאים הלם על ראשו בפטיש.
הפצוע, זב דם בצעקותיו חצי עיירה הזעיק
והבריון להסתגר בבית הסוקול הספיק.
ובינתיים התאספה כל העיירה
וגם שוטר אחד בא.
אבל כולם עמדו והסתכלו
ולהכנס ולהוציא את הבריון לא העיזו.
ואז נכנס אברהמצ'י דודי
ולבדו את ווסילקובסקי הוציא.

שם גם תראו את וולף ומנדל איציק דודי
בעליהם של ענצי ופסי אחיות סבי
ואת חיים גלר וקמיאל רוק
ואת שיקה'לי שמואל ווברס ושמואלי קרוק.
וחיים הערש, שמואל ומוקי ואנשל חברי
ואחרים שנשכחו כבר מזכרוני.
ופסיה אשת ר' דופצי הענווה
מנהלת וצופה הליכות ביתה,
ובלומה הזקנה סורגת הפוזמק
ופיה כל הזמן לדבר לא פסק,
ובבית הזה עוד חנות היתה
חנות האריגים של נחמקה.
הלא היא בעיירתנו ידועה לכולם
בתור רופאה "מושלמת" בלי דיפלום,
ולפי הרצפטים שלה
היה הרוקח פרייס נותן הרפואה.
ואחרי אטליזו של דופצי בני "הגוגיס" באים
אייזיק גוגיס בעל המכולת וויקי גוגיס האריגים.
וכך בחנות בני זיידע גלר הטור נמשך,
ובמרתף סדנתו של חיים הפחח,
ואחריהם בני משפחת ברילר באים
ליפשה ובוצי – חנויות האריגים ובגדים מוכנים.
וחנותו של בנימין הרצוג
השחקן החובב
ויונה פישבך ושייע הרשל הזגג במרתף.
ונטע כץ ושמחה ווייך סוחר העורות
ומוקי קמיאלס עם יהודית האחות.
והאיש מוקי בהתפוצצות בלון גז התעוור
אבל זה לא הפריע לו סודה משובחת לייצר,
עד עכשיו לא פגשתי עוד מומחה כמותו,
אבל לצרותיו עוד צרה נתווספה – יהודית אחותו.
ויהודית זו בחורה שקטה בכל ימי השבוע
בבוא יום פדיון גדול, נכנסה בה הרוח הרעה,
וצעקות וריב ובכי והתרגזות,
ובא הדבר עם מוקי להתנגשות.
ומוקי העוור נתן לה כרגיל מנה הגונה
ואחרי המכות באה החרטה.
ומתחיל המונולוג, וידוע לכולם
"בוקי!" אתה רואה אני עולה על סולם
ואפיל את עצמי ארצה משם,
התפייס אתי מוקי, אני מבקשת אותך
מעכשיו אהיה כבר תמיד טובה".
אבל לא נתעכב עד שתרגע
נעבור מהם הלאה.
ובאה חנותו של הרש עם ה"ריש" הקשה
ואחריו אייזיק עם הטבק ומי סודה
חייק'לי עם המכולת ויצחק טויביס בעל מחסן קרשים
ושלמה שפירא עם חנות האריגים.
ואחריו בית דודי לייביש עם הנגריה
ומולו בית נוטע הוטרר ראש הקהילה.

ועכשיו נפנה ימינה נעלה במדרגות,
ולפנינו בתים בני שתי קומות.
לידם משתרעת המדרכה
תפארת עיירתנו הקטנה.
ונתחיל את הטור הרביעי של הרבוע
בבית המרזח של ויינשטוק טשרנה הידוע
ואחריה הבית והחנות של מנדל אקסלרד
ולידו חנותו של מוקי לדרמן החייט.
ובקומה השניה משפחת פישל וינשטוק המסועפה
לאה טייבער מוקי
גולדיג עם חנות האריגים
וארהם פעדער עם המכולת
משפחת ווייסגלאס, קופל
בניהם בוזי חיה ואליה היו.
ואחריו מוטיל דולינר בעל הפחחיה
ובחצר בבית גרו
וולף דודי אשתו
ענצי וילדיהם
שמואל ושלומה היו.
ועכשיו בא המלון היחידי בעיירתנו
השייך ליעקב הורניק מיודענו.
והבית הזה מעורר בי זכרונות
בו היו מסדרים שמחות וחתונות,
וחיה, וגיננדל המבשלות המפורסמות
היו את התבשילים לחתונות מכינות.
        * * *

חתונה בעיירה
... והיו מפארים החדרים
ובמה לכלה עם ראי מסדרים
ואת הרצפה עם פרפין מורחים
שתהא נוחה לרקודים.
ולפנות ערב שעת האפס הגיעה
ובמלון קול ששון ושמחה,
הכלה בצעיפיה ובשמלתה הצחורה
יושבת נרגשת על הבמה.
וכליזמרים עושים מלאכתם ביד אמונה
והולכת וגוברת הנגינה,
וריקודים מריקודים שונים
ולסים פולקות וקדרילים,
והמחותנים מסתובבים עם כיבודיהם
ומשמחים לב אורחיהם.
ובאותו הזמן החתן בחברת הרב וכל הכבודה
בבית שני מחכה לשעתו הגדולה.
ואז את הכלה באמצע האולם מושיבים,
ובצעיף מכסה החתן את פני הכלה העצובים
ומאיר הכליזמר צועד צעד קדימה
ומתחיל במנגינה עצובה.
"בכי כלתי בכי ..." "וויין כלה'ני וויין ..."
ואברהם בחליל עם קולו הבכייני,
ושמחה ונינע כנור שני,
והבטנון בקולו החרישי והקצוב
מגביר את מצב הרוח העצוב.

ומאיר בנגינתו השוברת לבבות
מרבה מעיני נשים דמעות לסחוט.
ופתאום ממנגינה עצובה
עוברים לשיר לכת מלא צהלה,
מובילים במזל טוב וברכה
את החתן והכלה לחופה.
ואחרי החופה הארוחה הדשנה
עם "מרק הזהב" בשביל החתן והכלה
ואחרי כן "הדרשה' געשאנק" עם ההכרזות
וכל אחד מגיש את המתנות.
והריקודים מחדש מתחילים
עד אור הבוקר מתמשכים.
        *
ואחרי יעקב הורניק, לייזר הספר בא
ואשתו דבורה המיילדת בעיירה.
ואחריו פייביש ברכר סיטונאי הטבק
ששימש לכל הסביבה כספק,
וזיידלה ריינמן סוחר עורות היה
ואחד ממייסדי בית הספר העברי ומעצב דמותו.
ובחצר גם משפחת שפירא גרה.
ואת הטור ישראל משה הפרוון סוגר
שהיה פרוות רק ממין משובח מוכר.
        *
ובאמצע הרבוע בית ארוך עמד
הלא זהו בנין המגיסטרט,
למטה חנויות והמאפיה
ובקומה השניה משרדי העיריה.
והמאפיה שותפות של לייב הערש, ואיציק הערש היתה
ואחריה חנות הקמח של הדוד ניסן באה
וגם שני אטליזים שם נמצאים,
של אברהמצי' דודי, אברהמצ'י אנשלס שני אחיינים.
ועוד כמה חנויות שמה נמצאו
אבל על ששכחתי אותם – תסלחו.
ועל יד המגיסטרט עוד שתי חנויות נמצאו
של זוצקי הפולני, ושל חיים גלר הקצב היו.
        *

ומסביב לרבוע מכל הצדדים
היו מרוכזים בתי המגורים.
ואתחיל מרחוב הכנסיה.
ואתאר בפרוטרוט את האוכלוסיה,
ואתחיל מבית דודי לייביש הנגר
אשר ביחד עם חתנו משה אקסלרד גר.
והדודה עקי אשתו,
וילדיהם משה, מלך חיציע ורוסיע היו.
ואחריו שמשון בילגריי מתקן השעונים
ואשר שוורץ חייט ובעל חנות של בגדים מוכנים.
וכעת אנו באים למרכז הרוחני של עיירתנו
בבית הספר העברי בו למדו ילדינו.
ואמנה את כל המוסדות אשר היו שם
לפי החדרים ולפי הקומות כסדרם.
והבית בצורת דלת בנוי
ולשני חלקים חצוי.
חלק אחד בן שתי קומות היה
והשני מקומה אחת ויחידה,
ובאגף הנמוך בחדר אחד שכנה
תנועת הנוער גורדוניה,
זאת היתה כבר דירתה הקבועה.
אבל עד אז ממקום למקום נדדה,
ובכל הזדמנות ובכל עונה
החליפה את מעונה.
ברצוני לספר קצת מקורותיה,
כי גם אני זכיתי להיות בין מיסדיה.
בראשית היה בעיירתנו "קלוב" של כדורגל,
שבו היו כל הנערים
בלי הבדל מעמד מאוגדים.
אבל עם הזמן נתגלעו חילוקי דעות
בנוגע להשקפות ולשפות,
והתחלקו לשני פלגים
לעברים ולאידישיסטים.
אז עזבו את הקלוב כל החבריא
התלקטו ויסדו את הגורדוניה.
ואמנה כמה מהראשונים
שהוו את הגרעין ואינם כבר בחיים.
ועומדים לנגד עיני לוזר רמרס ושמשון דולינר
משולם רוזנברג ונוסי מוזר
והרש גולדיג ומלך פינקלמן
ולייצי הרצוג, וגיצי קרומן
ויבדלו לחיים ארוכים
עוד הרבה חברים אשר אתנו בארץ נמצאים.
ואחרי הראשונים
התחנכו בתנועה דורות חדשים
אבל כולם בשואה נספו
ורק מתי מעט בחיים נשארו.
        *
ואחרי הגורדוניה, שלושת החדרים באים
בית מגוריהם של המורים.
ומתחיל הבית בן שתי הקומות
בו היו רוב המוסדות
ו"היי קולטור פריינד" – ו"תרבות" יחד ממוזגים
לא מתמיד היו ביחסים טובים.
ומלחמה אידיאולוגית ומלחמת שפות
תמיד היו ביניהן נטושות.
למועדון תרבות היתה ספריה עברית
ולקולטור-פריינד ספריה אידישית
וישראל ריזנברג ספרן של תרבות היה
ושמואל הוטרר ב"קולטור-פריינד" ספרן וראשה.
וכל זמן שהיידישיסטים והבונדיסטים שלטו
הם בקולטור-פריינד נמצאו,
אבל מהרגע שהם למיעוט נהפכו
פרשו ואת "מיכאלאוויטש-פאריין" יסדו
ואז בא הרגע המקווה
ואיחוד שני המועדונים ההתהווה.
ומשתי הספריות אחת גודלה נוצרה
והספרן הראשי לוזר ראמרס היה
ועיתונות יומית ופריודית
בלשונות יידיש, עברית ופולנית
ומדי פעם בפעם "ערבים תרבותיים"
מלווים הצגות ונשפי ריקודים.
ומדי ערב בערב על יד השולחנות יושבים החברים
קוראים עיתונים ושח-מט משחקים.
ובפינה אחת יושבים ליפה זומרמן ומשה שורצברד
ובדיחות מספר חיים לייבהרט
ומקשיב זיסיה קרומן ומשה קסלרד
וצוחק טוביה הרצוג על יד השח-מט.
ויונה פישבך יריבו במשחק
ואבא דרשר ורובל יצחק
ומלך שורצברד ולייזר בלומנטל
ויצחק שפירא, וגולדיג יהושע
ומאיר, יוסיל ושמואל פרשל שלושת האחים
ועוד הרבה האחרים.
        *
ובבנין, בית ספר עברי גם נמצא
כדוגמתו רק מתי מספר היו בסביבה
וזו תודות למורים ולהשכלתם
שהאצילו על תלמידיהם מרוחם.
ובית הספר משני חדרים היה
אחד למטה, והשני בקומה השניה.
ואזכיר כמה מהמורים שכיהנו בעיירה
עד עלותי ארצה.
מי מאתנו אינו זוכר
את המורה אליעזר הליצ'ר!
איש שמח ומשמח אנשים
וכל דבריו באמרי חכמים מתובלים.
לא אשכח לעולם את יומי הראשון בכתה,
בלמדי "מורה אלף בית" השיר הידוע
ואונגר אשר מ"הישיבה" בא אלינו
והפך להיות מורה בבית ספרנו.
ואחרון אחרון, את המורה ורהפטיג אזכור
תלמיד חכם ובידיעת המקורות עשיר
אשר העמיד דורות של תלמידים
והרבה מידיעותינו לו חייבים.
        *
ובאולם אחד שלושה מוסדות צמודים
"בנק לקרדיט", "גמילות חסדים", ו"יד חרוצים".
"בנק לקרדיט" הביא תועלת רבה
אליו היו הנצרכים פונים בעת מצוקה
והיושב ראש ומיסדה
הרב של עיירתנו ר' נוסי היה.
וחברי הוועד והנושאים בעולה:
בריש קרומן, שמוליק קרומן וחיים גלר
הרמן פרייס, ראובן פישבך ובוצי ברילר.
ובבנק השני "גמילות חסדים" היו מלווים
סכומי כסף יותר גדולים
והרוקח פרייס היושב ראש היה
וחברי הועד ופקידיה
בוצי ברילר, פישל בוק, ליפה זומרמן
ראובן פישבך חיים גלר וזיסיה קרומן.
        *

והמוסד השלישי יד חרוצים היה
מוסדם של בעלי המלאכה.
ועוד לפני שלושים שנה
חגגו כבר את יובלה.
ובעלי המלאכה הידועים בטוב לבם
התמסרו לחבר החולה בכל מאודם.
ואלה שלושת העקרונות
אשר שמשו ל"יד חרוצים" יסוד:
עזרה הדדית, ולינת לילה,
והספקת אמצעים
לחברים נחשלים, ובין המייסדים
פישל ויינשטוק, משה פישבך
ולייביק מוזר היו מהראשונים.
        *

ואחרי הבנק תנועת "השומר הצעיר" באה
אשר לה חלק לא מבוטל בחינוך הנוער היה.
ועד כדי כך הגיעו העניינים
שבאסיפת הסברה עם ההורים
הצהיר אחד המדריכים,
אשר אתנו עכשיו נמצא.
להורים האדוקים מאד במצווה.
"אנחנו לא יכולים להסכים
שאתם ברוחכם תחנכו את הילדים"
ואזכיר מבין הראשונים
אשר אינם כבר בחיים,
את חנצי דרשר, מוזר אברהם,
לייב אוקסהורן וריזנברג מיכאל
וייבדלו לחיים ארוכים
עוד הרבה חברים, אשר אתנו נמצאים
        *

ובמרתף הבניין, מחסן של עצי הסקה
של משה שפירר נמצא
ויוסף שפירר בנו עזר לו במסחרו.
ובמרתף הקדמי היתה הדירה
בה שמריה עם משפחתו גרה.
        *
ומול בנין ברון הירש, בית דודי ראובן פישבך עמד
והוא את הגהינום הנאצי עבר
ויחד עם משפחתו הגיעו ארצה.
ובבית הדוד בתור דייר
משה הויזנר סוחר תבואות גר.
ומול בית דודי, בית אביו משה ואשתו שרה
בניהם שמואל, מאיר נתן והערש, ומשפחת ליפה זומרמן גרה
ובית סבי משה הערש, וסבתא שיינדיל לידם
ובתם חייצי ושלום חותנם.
ובמרחק מה בית פישל גולדיג, פייביש בירנבוים ושאיע
בערעבי
וגומרת את השורה הולצברג הוגי.
ויורדים עד הסוקיל, ועל הגבעה
בית יודיל שטרן; מאיר שטרן, קמיאל משה-רוחלס ונחמקה.
פונים אני ימינה ונכנסים אל סמטא
המתחילה בשייע שכנר ואמו שרה לוביקז
ואז באה חנות קטנה של אבעסיענא.
ומיד ישראל הנדל, סוחר עורות
אשתו לסיה וילדיהם דבורה וחיים היו.
והרש הלר של אריגים סחורות.
ופסי ינטי סורגת הפוזמק
ושימנקו ושיע הרשל הזגג
ורבי ומורי ר' טרטר הלמדן
ומול משפחת חיים ביטרמן
ואשתו רחל עם ילדיהם גרו
וביחסי שכנות טובים אתנו היו.
ואחריו בא ביתנו הנזכר כבר.
ועוברים על יד חיים-אברהם הסנדלר
ובקומה השניה הזקן אברהם-בער
פרוון וגם של תפוחים סוחר.
        *
ומול, על הגבעה מאת משה מייזלס נתחיל
בעל קורא בתורה בבית המדרש ואדם משכיל
ואחריו בהמשך המדרגה
ביתו של אלתר פילקנפליק ואייזיק אקסהורן בא.
מלך יעגער ומשפחתו
ובית חונע וואגשאל, טוביעני, ולייביק הויזנר סוחר תבואות
ומשה-מלך החזן, ואייזי אוקסהורן סוחר בהמות.
ובית מרדכי ליב בעל העגלה
ומאיר-שמואל שוחט בעיירה.
ואחריו יוסף בלומנטל האופה
ונערי פעסיס אופת העוגות הידועה.
ומאיר רייך סוחר האריגים
ושוחט אלי ברטל, והקלויז של "צ'ורטקובר" חסידים.
והקלויז הזה לא רק בתפילות קשור בזכרונות,

אלא גם בהתייצבות לצבא, ב"פלאגעריי"
מנהג קדום בעיירתנו היה
שכל שנתון שהתייצב לצבא
חודש לפני ההתייצבות
אסור היה לו לישון בלילות.
ובקלויז מדי ערב בערב מתאספים,
ובו כל הלילה מבלים.
ותזמורת היו גם מזמינים,
הולכים מבית עשיר לעשיר ומנגנים,
וכסף לצורכי שתייה אוספים.
והיה אם איזה קמצן התחמק לשלם
אף פעם לא העיזו עליו לאיים,
אבל למחרת בבוקר בקומו משנתו
לא יכול היה לצאת מדירתו
כי הדלת היתה חסומה
בכמה צריפים של בתי שימוש, ובעגלה,
והחלונות בזפת מרוחים
ועוד כל מיני תעלולים.
ולא פעם לשוטרים עם תלונות פנו
והם אחרינו עד לקלויז רדפו
אבל לקלויז פנימה לא נכנסו.
כי בן רגע כל הנרות כבו
ובחושך לחפש לא העיזו.
וכשהשוטרים הסתלקו
את ההקפות עם התזמורת מחדש התחילו.
והיו שרים ומנגנים שירים שונים
ביניהם אחד שהתחיל במלים:
ס'איז בעסער דו עסען נעכי פעסיס פלאדען
איידער צו געהן ביי פוילעניו געלאדען
אוי וויי, וויי איז צו מיינע יאהרען
וואס האב איך דערלעבט די 21 יאהרען.
וביום ההתייצבות כל הבחורים
ברגל לצ'ורטקוב היו הולכים
ומי שהשתחרר מאושר היה
ואת מי שלקחו הלך לצבא.
        *

ואחרי הקלויז בית יוסיל בעידער בא
ואחריו "וויז'ניצער" קלויז הקטנה.
ופרימה גולדיג, ושמואל ישראל גומרים השורה.
ומכאן נכנסים לסמטא צרה
שם היו גרים בעלי המלאכה.
הבית הראשון של חונע הסנדלר היה
מולו לוזער טאיען החיט בא
ושני האחרים החייטים חיים ובעראלי
ופנחס החיט, ושואל-פארק ושלום אבעסיעכי.
והלאה בבתים רעועים, בתי אנשי עמל
רוני, טוני, אמפל, ומשה אפרים הסבל.
ובמורד, בית סילקי היה.
וליד הנהר בית המרחץ, שם גם משפחת הגודנר
וולבלי הצבעי העליז
אשר את פזמונו היה אומר בחרוז.
"אוי ווי גוט וואלט געווען אין פיין
ווען דער פאקיק זאל פון מילך זיין
אין דער בארג פון קאלעשי געמאכט
און איך ליג צווישין זיי אויסגעשטיעקט
טרינק פון יענעם אין עס פון דעם
און צו דער ארבייט דארף איך נישט געהן".
וקוני-יהודה "האיש החכם"
אשר היה בעיירתנו למשל ופתגם.
ואנחנו עוברים על יד כמה גנים של גויים
ובאים אל קונול האוקראיני,
כי רק את אותו גוי היחידי
מתוך חבה אזכור.
כי הודות לו נשאר שלם בית הכנסת הגדול בעיר
וספר תורה מסר לדודי
אשר לאוסטריה אותו הביא.
אחריו בא אברהמצ'י אנשלס קרובי
והרש ברגנפלד, הרש סטופ' אבי נינע חברי.
ומול, בית הכנסת הגדול די "שול" קרוא
בנין גבוה ונשוא.
בפרוזדור יש חדר אשר "שולעכיל" נקרא
זה היה בית הכנסת של בעלי המלאכה.
ובפנים השול, סולם גובה עומד בפינה,
ומגיע בגבהו עד התקרה
וגם כאן רק "עמך" מתפללים
כי החסידים והסוחרים מתפללים בכל מיני קלויזים,
ומול ה"שול" בית המדרש עמד
בו התפלל הרב עם אלי השוחט
בו התפללה כל משפחתי.
ודוד ניסן ודוד בעריש היו הגבאים.
        *

ומול בית המדרש גר יונה-עלאי הנגר
ולידו עזריאל מלמד היהודי היקר
ואלתרצ'י ווייסמן, ושלמה "קוק" וחיים שואל סוחר סוסים
וזיידע געלר ולייביק מוזר חייט בגדי נשים.
וקהת מוזר, ומלכה עטיל'ס ואיידיל האופה
ומאיר קורקי, ומרדכי הערש זומר סוחר היה.
ונחמן ברוינר סוחר תבואות, וחיים יענקיל הנגר
ושמואל ליב קופניק השמש, והסופר משה קלאר
ובית אשר קוועטשער, ליבע קלאפ עם חנותה
וניסיע חאלאט, ושאיע דרעשער וולוולי בעל העגלה,
וחיה סלוביס וזינדיל ראמראס חתנה.
וחיים רעגענבויגען, ומאיר קוטער ושלימה האופה.
ומרים חיה מעכילס, בעראלי החייט, והחייטים צוויבך בקומה שניה
ודוגי קרומן, וזליג דנקר פרוון היה.
ומעכאלי בעל הקורא בתורה וסוחר במשקאות
ומולם חיים "מילער", לאה דוב וחיים ברוק'ס סוחר בהמות.
*

ואנחנו חוזרים לכנסיה
מולה בית הדואר היה.
ובזמן הקבוע היו שם מתאספים
לקבל מקרדינאל הדוור מכתבים ועיתונים.
ואחרי הכנסיה הפולנית
בא בית הספר ומולו הכנסיה האוקראינית
ומולה בית משה שפירער, ובית מרקחת של פרייס היה.
ואחריו ישראל מאיר – מקום מפגש של בעלי העגלה
ואנחנו באים לכביש הראשי,
המוביל מצ'ורטקוב אל זלשצ'קי
והכביש לא עובר דרך העיירה
אלא מסביב עוקף אותה.
ובדיחה מספרים על פרנסי העיירה
שלא רצו שהכביש יעבור דרכה
בכדי ששנתם בלילות לא תפרע
        *
ובזמנים ההם ברצונך
לצ'ורטקוב העיר לנסוע,
אתה מוכרח לבוא ל"בית הנתיבות"
על יד ישראל מאיר – של בעלי העגלות.
ועומדים בעלי העגלות ובידיהם השוטים
משוחחים, מתלוצצים ומחכים לנוסעים.
ויוצא מולך אמפל מלך העגלונים
איש נמוך קומה ורב תעלולים,
ובלשון חלקלקות יבקש ממך
שתלך אחריו לעגלה.
והעגלונים האחרים
בסבלנות מחכים
עד שעגלתו מתמלאת
ולדרך כבר יוצאת.
ומאחרים עוד אזכור
את יענקיל פופיק הצעיר
ומרדכי ליב וקהת העגלונים
שניהם אז כבר קשישים.
        *
ואחרי ישראל מאיר אנשיל בלום עם משקאות חריפים
ושל יוסף פינקלמן ואיציק הרצוג מחסני קרשים
ויורדים עם הכביש וביתו של מלך פרויד עם הגינה היפה
הלא הוא אחד מהחשובים של מייסדי בית הספר העברי היה.
ואחריו אפרים קושניר ובית הבד שלו עם המכונות
ופישל בוק ואשתו נעכי, מוני, משה בניהם, ופרידה וסאלצי
שתי הבנות
יעקאלי שמיל וועבערס ודוגי פרעשעל בן דודי
ומנדיל יצחק דודי.
בבית הזה הייתי מבקר תכופות
דודתי פסיה היתה של אבי האחות
ודוגי, ויוסיל ושמואל בניהם
ויהודית וחיצ'ה בנותיהם.
וליד הגשר כמה משפחות התרכזו
הלא הם לייבוש קוטשמע, לייב קוסהורן וחיים רעגענבויגן
דודי היה.

ועוברים את הגשר ועולים במעלה ההר
ובאים לנגוז'נקה הפרבר.
וכל המשפחות היהודיות
על יד הכביש מרוכזות
וראשונים משפחת דויאר עם המסבאה באה
והליצ'ר הזקן, ויודיל רעגענבויגן עם חנותו היה
ומשה שניצר, ונחום רובל עם מחסן קרשים.
ומולו בנו שבסע עם משקאות חריפים.
ואנחנו מגיעים לבית החרושת הטבק הידוע
שהיה חולש על כל העיירה
ולא רק במבנהו המבצרי הזדקף
אלא גם בכלכלת עיירתנו השתקף.
ובבוא זמן הסוקול, עגלות עמוסות לעייפה
מביאות את עלי הטבק אל בית החרושת למכירה.
והאכרים בעיירה קונים וחובות משלמים
והיהודים מכינים סחורה לקונים.
ובתי המרזח מלאים ושוקקים
את סיום האסיף בשתיה כדת חוגגים.
ובבית החרושת בין מאות עובדיו
פקידיו, מהנדסיו וטכנאיו,
רק יהודי אחד ויחידי
עבד בו, והוא ראובן פישבך דודי.
ובכמה אומץ וסבלנות מזוין
בכדי לעמוד נגד הלחץ המאורגן
בעבדו בשבתות ובימי חגים
פרט לראש השנה ויום הכפורים.
ולבסוף גם לזה התרגלו
ואת דודי מאד כבדו.
מי מאתנו אינו זוכר
את השעון הגדול מהמגדל מזדקר
ושלוש פעמים ביום הצפירה הנודעת
המחילה בעוצמה ולאט היא גוועת
המודיעה בבוקר על התחלת העבודה
ואחרי הצהריים על סיומה.
        *

וליד בית החרושת, משפחת יוסף ריזנברג גרה
סוחר תבואות וגם בעל חנות מכולת היה.
איש אדוק וקפדן במצוה.
בימים הנוראים היה עובר לפני התיבה
ובתו לאה, וישראל, משולם, מיכאל ארבע בנים
מכולם נשאר אברהם הערש חברי לחיים ארוכים
ואחריו משפחת זומרמן מלשקוביץ באה
ומולו מנדיל רוביל "הגבור" עם חצרו הגדולה
ועל יד שכון פקידי בית החרושת גרים
משפחת לייבהרט, בערצי רמלר, עזריאל בולגריי עם משקאות
חריפים.
        *

ולבסוף כפי שציינתי בהתחלה
הצבתי לי למטרה לתאר את עיירתי
את מבנה את אנשיה
לפי כוחי ויכלתי.
        *

עוד היום את עומדת לפני עיני רוחי
ילניצה עיירתי הקטנה שלי
עיירה קטנה ונחמדה מאד
אבל נכחדה ואיננה עוד.

        ס ו ף

נובמבר 1957
                                נפתלי שפיר
                                מתוך הספר "יבול"
                                שבו קבצנו את שיריו של אבי


This page is hosted at no cost to the public by JewishGen, Inc., a non-profit corporation. If you feel there is a benefit to you in accessing this site, your JewishGen-erosity is appreciated.

Jewish Gen Home Page

ShtetLinks Directory

Gesher Galicia

Last updated 02/12/17 by MGH
Copyright 2017 SRRG